חבר מערכת 301 – ד"ר דורון מצא
1. ישראל נכנסה למעשה לסוג של שגרת תת-מלחמה.
2. מצד אחד, שום דבר גדול ומשמעותי אינו מתרחש. תוכנית הנקודות של טראמפ תקועה, השלום באוקראינה מתמהמה לבוא, רצועת עזה מחולקת, היריבים עודם אותם יריבים.
3. מצד שני, מתחת לפני השטח ומתחת לפני האדריכלויות הגדולות רוחשת הקרקע 'בקטנה' במיני סימנים מעידים המלמדים כי דבר לא באמת נגמר, אלא נמצא בהשהייה.
4. כך, האירוע בדרום סוריה לימד את ישראל על האתגר מצפון מזרח ועל צמיחה של איומים ברשות ובסמכות של המשטר המטוהר והמצוחצח שזכה לטיפול השיננית המדינית בוושינגטון. זה ממחיש גם את מגמת הגדילה של חמא"ס אל מחוץ לגבולות עזה. אל המרחב הגאוגרפי הסמוך לא כל שכן לחו"ל. כל זאת בחסות המגעים התקועים להסדר ביטחוני סורי ישראלי שברור מה יהא טיבו ולכן מדוע מוטב לנו בלעדיו.
5. ברצועה, ישראל מכחידה בשקט מופתי את כיס חמא"ס ברפיח. ללא צלצולים ובינתיים ללא הפרעות. היא פחות מצליחה לשנות בערכים מוחלטים יותר את המציאות הכוללת ברצועה שמתקבעת לכזו של חלוקת תא השטח לשני אזורי שליטה: ישראלי וחמא"סי. זו תהיה המציאות שתאפיין את עזה למשך תקופה ארוכה. גם כאן, מוטב שכך. כלומר, מציאות שכזו נטולת הסדרה מדינית שעלולה לקשור עוד יותר את הידיים הישראליות שקשורות ממילא מקריית גת בואכה לעזה ובחזרה.
6. גם השלום הנכסף נמצא בתא ההקפאה, אם לא מעבר לזה – בתא קירור הגופות המדיניות של המזרח התיכון. הסכמי אברהם שומרים על מציאות דומה לזו של המציאות הסורית, עזתית וגם זו הלבנונית: נוכח אבל נפקד. כלומר, מחד גיסא דיבורים על האופק ומצד שני סטטוס קוו בפועל, שגם הוא מבחינת ישראל זה הרע במיעוטו, שכן המשמעות הנוכחית בהקשר הזה של התקדמות פורמאלית לעבר ההסכמים הללו משמעותן פרס ענק לחמא"ס ולסינואר בדמות מסדרון קטלני למדינתיות הפלסטינית שהסעודים ואיתם גם הקטרים, התורכים ושות", כל כך מעוניינים.
7. גם בלבנון המציאות מדשדשת בין לבין. בין מלחמת אזרחים פנימית בלבנון שהממשלה המקומית אינה רוצה כחלק ממהלך לפירוק חיזבאללה מנשקו, לבין מהלך צבאי ישראלי בכיוון הזה. כרגע, חיזבאללה שומרת היטב על עצמה ולא מספקת לישראל תירוץ למהלומה [הניסיון לפתות את התנועה דרך חיסול הרמטכ"ל שלה לא עלה יפה] והיא בונה את עצמה, ויש לשער שהיא עושה זאת הרבה צפונה מעבר לקו הליטאני. רוצה לומר, המלחמה הבאה לא תתנהל בקו היישובים הראשון הסמוך לישראל כפי שאירע בערבות ה-7 אוקטובר אלא באופן שונה, מה שיצריך את צה"ל לתמרן הרבה מעבר לקווי המגע הקרובים לגבול.
8. בשורה התחתונה, כלל הגורמים מצויים בסוג של עצירה אופרטיבית. צופים בדיבורי האדריכלות הגבוהה אבל עוסקים בשיפור עמדות בקו הקרקע הרבה מתחת לשמיים הגבוהים. מבחינת ישראל זו כמובן מציאות של בין לבין. בין ההישגים שטרם מומשן אבל בין האיומים הרבים והמשמעותיים שהתוכניות האמריקניות ומיזמי אדריכלות השלום נושאים יחד איתם. זה הזמן להתארגנות, היערכות, חשיבה מחדש ובנייה לקראת ההמשך, והוא בוא יבוא.
לפרסום ב-301: https://t.me/yossi301
יוסי אליעזר
301 העולם הערבי בטלגרם
