חבר מערכת 301 – ד"ר דורון מצא
1. זמן 'בין השמשות' של המלחמה הגדולה – נמשך.
2. אולם התחושה הכוללת של עמידה במקום יכולה מעט לתעתע.
3. בהסתכלות כוללת, הרושם הוא כי המערכת נדרכת לקראת 'פיק'.
4. הדברים אמורים לגבי שתי החזיתות הגדולות שבהן מתחולל עימות.
5. זו החיצונית וזו הפנימית.
6. בזו החיצונית נמשך מכבש הלחצים משני כיוונים מאד מהדהד, בואכה חג החירות, את הסיפור ההיסטורי של יציאת מצרים וקונקרטית של מכות מצרים.
7. ישראל מזה [בעזה בואכה לבנון במבצע חיסול ממוקד בבירות] וארה"ב מזה [דרך החות'ים בואכה טהראן] מנסות להפגין עוצמה ובעיקר את שינוי הפרדיגמה המבשרת על נוכחותו של 'נבוט' גדול שמסוגל גם לרדת על ראשם של סוררים.
8. כל זאת כדי לייצר שינוי התנהגותי אצת היריבים עוד בטרם תיפתח פורענות גדולה שיש די סימנים כדי להתרשם כי במקביל לאילוף הסוררים או לסדרת החינוך החדשה שאלה מקבלים, הולכות וצוברות יכולות ואופציות כדי לעבור לשלב הגיהנום.
9. האם יהיה די בסדרת החינוך כדי לייצר שינוי התנהגות ? אפשר כמובן לנסות ולהמר שספק רב אם כך יקרה. הקשיים של טראמפ בזירה האוקראינית רוסית מקשים על משיכת רוסיה מציר הרשע ועלולים להקשות את עורפו של זה, ובכלל ניכר כי יש פה התנגשות בין שתי שפות שונות. שפת האינטרס ושפת האידיאולוגיה. שפת העכשיו ושפת הנצח ולפיכך ייתכן שכמו בסיפור המקראי לא יהיה מנוס מ'מכת בכורות' כדי לייצר את שובר הקרח ואת שובה של פרדיגמת ההכרעה/ כניעה.
10. מהלך זה יידרש בו זמנית או במדרג בשתי החזיתות: זו המזרחית בטהראן שמחזיקה באושוויץ של המאה ה-21, וזו המערבית בעזה שמחזיקה בכלל בסמל ההתנגדות המזרח תיכוני (הרבה לפני ומעל טהראן).
11. כל זה מתרחש כאשר גם החזית הפנימית [השמינית… תשיעית…] רוחשת במה שנראה כעימות תפיסתי פחות ואולי הרבה מעבר למימד הפוליטי שכמובן כולם עוסקים בו. זה העימות בין 'תפיסת הנורמאליות הישראלית', מבית היוצר של א.ב יהושע, אשר ספגה שתי מכות: האחת ב-7 אוקטובר ונוספת עם בחירתו של טראמפ, התחזקות הי* באירופה, שובן של המגמות האתנו צנטריות ושובה של הפוליטיקה הריאליסטית שמקפלת בתוכה ערכים של צדק, לבין התפיסה המתחרה שמחזירה כאמור את יסודות הרעיון הזהותי היהודי, תפיסת הנצח היהודית, המלחמה ככורח והעדפת הריאליזם על פני רומנטיקה אנושית.
12. גם העימות הזה מגיע, כך הרושם, לסוג של שיא כאשר הפוליטיקה הקטנה משמשת לא יותר מתפאורה לקרב האמיתי שהוא גדול בהרבה ממידות פרשות כאלה ואחרות. זה קרב על עתידה ונפשה של החברה והמדינה הישראלית ואין שום ספק שהוא מושפע מאד באינטנסיביות שלו מהמלחמה החיצונית שצריך לומר כי היה בה כדי לחזק את עמדות ועמדת כל אחד מהמחנות הנ"ל ולהפוך את ניגודי הדיעות ביניהם לחדים וברורים יותר מאי פעם. ואם התחלנו במטפורות על חג הפסח גם נסיים בעוד אחת כזו – זה בהחלט מאבק על האופן שבו הישראלים היהודים יסדרו מלשון ס.ד.ר את עצמם לא רק לרגע בודד אחד, אם כי לשנים הבאות קדימה.
לפרסום ב-301: https://t.me/yossi301
יוסי אליעזר
301 העולם הערבי בטלגרם
