ה-Model Context Protocol או בקיצור MCP זה לא עוד שטות של אנטרופיק, זו תשתית שמחברת בין מודלים של בינה מלאכותית לעולם האמיתי. תחשבו על זה כעל שקע אוניברסלי של מכונה שדרכו היא יכולה להזיז משהו בעולם הזה ולא רק לדבר עליו. נכון לעכשיו, מודלים יודעים לכתוב קוד, לחשוב בהיגיון, לנתח טקסטים אבל הם לא יודעים לפתוח טלגרם, לשלוח אימייל או לשאוב דאטה ממסד נתונים. MCP נועד לשבור את החומה הזו. הוא הופך את ה-LLM מכלי טקסטואלי סגור למנוע פעולה אמיתי.
האדריכלות של MCP בנויה בשלושה חלקים: Host Process, MCP Client ו-MCP Server. ההוסט זה המנהל של כל החגיגה – הוא זה שמחליט איזה שרתים זמינים למודל, מה מותר לו לעשות ואיפה עובר הגבול. הוא גם שומר על אבטחה, שלא יקרה מצב שהמודל יקבל גישה למשהו שלא צריך. ה-Client הוא המתרגם – החלק שיודע לדבר גם עם המודל וגם עם השרתים, להעביר בקשות, לפרש תשובות ולהחזיר תוצאה. וה-Server הוא השטח. שם קורה כל הקסם. הוא זה שמבצע את הפעולות עצמן – שולח הודעות, מושך נתונים, מעלה מדיה. כל שרת כזה הוא כמו קופסה עם סט של כלים מוגדרים והמודל רק צריך לדעת שהם קיימים. שלושתם מדברים בשפה אחת – JSON RPC 2.0, פרוטוקול ותיק, יציב וקל להרחבה. איך הם מתקשרים תלוי בסביבה – אם זה לוקלי אז דרך stdin/stdout ואם זה מרוחק אז websocket או HTTP.
עכשיו תדמיינו את זה בפרקטיקה: אתם רוצים שהמודל שלכם ידבר עם טלגרם. במקום לכתוב API wrappers, להתמודד עם rate limits או לעדכן endpoints, אתם פשוט מחברים MCP Telegram Server והמודל כבר יודע לבד איך לקרוא, לכתוב, להגיב, להוריד תמונות ולנתח הודעות, כאילו הוא משתמש אמיתי לכל דבר. אבל MCP זה לא קסם בלי מחיר. ככל שמחברים יותר שרתים ומבקשים יותר פעולות, זה מגדיל את מספר הקריאות למודל – מה שמייקר את כל התהליך. בנוסף, זה גם פותח שאלות אבטחה כי המודל מקבל גישה ישירה לחשבון הטלגרם, לקריאות ולתמונות. אין כאן sandbox, זו גישה אמיתית. ברגע שמודל מתחיל לשלוח פקודות בשם משתמש אמיתי זאת גם יכולה להיות אחריות כבדה.
ועדיין, זו אחת ההתפתחויות הכי מעניינות בעולם של ה-AI, ה-MCP משנה את הדרך שבה מודלים חיים. הוא הופך אותם מסטטיים לאקטיביים, ממנתחים למבצעים. תשתית שמאפשרת למודלים לדבר עם מערכות, APIs, דאטהבייסים ויישומים כאילו היו בני אדם עם הרשאות. מפה, הדרך לא רחוקה למערכות שבהן מודל אחד שולט על כמה MCP-servers במקביל, מדבר עם שרתים שונים, מפעיל תהליכים, ואפילו בונה לעצמו תשתית. זה כבר לא דמיון – זה קורה עכשיו. MCP הוא לא עוד פרוטוקול, הוא השלב הבא באבולוציה של אינטגרציה בין אדם, מכונה ופעולה.
