יוסי יהושוע: האמת צריכה להיות ברורה: הדרך ארוכה לפירוק התשתיות בעזה
תשתית תת-קרקעית הוא לא סלון שקונים באיקאה: הפירוק שלה הוא תהליך המצריך שיטתיות ומקצועיות. זה מתחיל באיסוף מודיעין ומיפוי תוואי המנהרות, ממשיך בהשתלטות על השטח והתארגנות להגן עליו, עובר דרך הכנסת מכונת קידוח ואמצעים מיוחדים (כמו *ים וחיישנים) על מנת לבדוק שהמנהרה כשירה לפיצוץ – ורק אז מגיע תורו של חומר הנפץ.
ההתנגשות בין אופיו המורכב של התהליך לתנאים החיצוניים – היא שיוצרת צוואר בקבוק: למשל מכונות קידוח (דרילרים) לא צומחות על העצים והמלאי שלהן מוגבל. זהו הדין גם לגבי חומרי נפץ. בשני המקרים הבעיה לא ישראלית אלא עולמית. פירוק קילומטר אחד, לפי ההערכות של כמה קצינים, יכול להימשך שבועות. ברקע כמובן מושקע מאמץ מקסימלי להימנע מפעילות באזור שבו עלולים להיות חטופים.
בינתיים, חמאס לא יושב בשקט ומחכה. לדברי קצין בכיר שמכיר את הגזרה, הארגון לומד את שיטות העבודה ומנסה לשבש את הכלים. "זאת תחרות למידה, ואנחנו כל הזמן מפתחים שיטות חדשות", הוא אומר, ולא מסתיר את התסכול על חלק מהשיח התקשורתי: "כל מי שמדבר על 'דשדוש' לא יודע מול מה אנחנו עומדים". קצין אחר בשטח מסביר כי מחבל יכול לצאת מתוך פתח נסתר ולהניח מטען מבלי שבכלל יבחינו בו. "לכן, זאת פעילות מסוכנת מאוד", הוא אומר.