מתוך ״עלינו לא שרים שירים: שיחה מדומיינת עם נתן אלתרמן״
להופעות הקרובות: https://linktr.ee/ayakorem
מילים: איה כורם
לחן: איה כורם ואדם בן אמיתי
פסנתר: איתמר גרוס
תזמורות: מוסקבה סקורינג
עיבוד ותזמור: אדם בן אמיתי
הוקלט ב״קיצ׳ה״ על ידי מרקו גורקן
עוזר טכנאי: יונתן אברהם
מיקס ומאסטר: רונן הלל
ייעוץ אמנותי: איה קפלן, אלכס בן ארי, נויה שגיב, תומר קמרלינג
הדרכה קולית: גלי אלון
עיצוב: אלעד אלחרר
ניהול והפקה: הלה פניני
אסטרטגיה ושיווק: עמרי צורף
יחסי ציבור: מורן פז
ביוזמת תומר כהן, מרכז ענב לתרבות
בתמיכת קרן היוצרים של משרד התרבות
תודה מיוחדת לנתן סלור ואיתמר ארגוב
עטיפה: דיוקן אישה, מתוך ארכיון צילה בינדר. השימוש בצילום הציור באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, אוניברסיטת ת״א
***
שיר השומרת
אבא אני מחזיקה בקושי
תלויה בין אור וחושך רוב הזמן
אתה תגיד שאין דבר כזה ״באושר״
ואם יש, זה לא שלנו, זה לא כאן
הצער כמו שמיכה עבה על הכתפיים
תמיד סמוך כמו שמיים ועפר
אבל אני היום בת ארבעים ושתיים
ועדיין לא הבנתי שום דבר
אבא העולם הזה כואב לי
וכל הרוע ונשימתו כבדה
תגיד לי למה אני צוחקת כמו אמא
אבל עדיין מפחדת כמו ילדה
כן, עדיין מפחדת כמו ילדה
בערבים אני מחבקת את הילד
והוא נותן לי לחבק, הוא עוד קטן
אבא אם יש משהו שאתה יודע
ועדיין לא סיפרת, זה הזמן
האדמה, נדמה ששוב היא מתרחקת
אנחנו מרחפים בלי קשר בחלל
וחוץ מלאהוב את הילדים שלנו
מה נשאר פה בעולם הזה בכלל
אבא העולם הזה כואב לי…
ומה עושים עם הכאב הזה בינתיים?
חוץ מלנשק את הפצע שיגליד
אתה מחייך אבל לא עם העיניים
אתה שותק, או מעדיף לא להגיד
זה ערב קיץ לכאורה על המרפסת
מחשבות רעות באות אם את לבד
אבא אתה כבר לא יכול לשמור עלי –
אף אחד לא יכול לשמור על אף אחד
אבא העולם הזה כואב לי…
מחיות טרף בצורה של בני אדם
מאהבה שלא טובה, שיש בה תנאי
אבא, אני מנסה לשמור על עצמי
אתה הרי כבר לא יכול לשמור עלי
אבא העולם הזה כואב לי…
היית מנסה לקחת לי את העצב
הוא כבר חבר ותיק, אתה לא מפחד,
היית בוודאי עולה לכל משמרת
על הלב שלי, כמו חייל בודד
***
שמרי נפשך / נתן אלתרמן
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָׁמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי-בְּאֵר וְאֵשׁ-כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.
זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶׁבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן.
עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.
הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן
וְאֵשׁ וּמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְּתוֹךְ כַּף יָד?
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוֹף וְרַעַד רַב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂהּ אֶשְׁנָב?
זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶׁבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מְנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן.
עַד אִם נָנוּחַ וְנִישַׁן
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וְטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
שֵׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,
שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְּיָדַיִךְ.
